רק ספר שירים - כך זה התחיל
בשנות השבעים עמד ילד בכיתה ב׳ במרכז הכיתה, ופתח את המתנה שההורים נתנו לו ליום ההולדת. כולם היו סקרנים. הילד רצה משחק, אבל נכונה לו הפתעה: הוא קיבל את ספר השירים והפזמונים של חיים נחמן ביאליק. הוא התאכזב, אבל מה יכול היה לעשות?
הוא חייך חיוך נבוך ואמר תודה.
בבית הוא פתח את הספר בהיסוס. המילים היו קשות להבנה, השפה היתה מעט מוזרה, אבל משהו הקסים אותו, מעין כישוף נגע בו. הוא הבין שיש עולם נפלא ששואב אותו אליו. למחרת, כשהלך לבית הספר, הוא היה מעט אחר.
הילד גדל, וגילה שספרים הם החברים הכי טובים שלו. הוא מצא מקום בטוח בשיעורי הספרות, אליהם הגיע נלהב ונרגש. יהודה עמיחי, לאה גולדברג, נתן זך, דן פגיס ואחרים הסעירו את רוחו. שם הוא פגש בנסיך הקטן, ומאז הם עושים דרך משותפת במדבר ובכוכבים.
האהבה הראשונה פתחה אצלו צוהר חדש. עם לכתה נשבר ליבו, ושוב הצילוהו השירים. הוא עצמו הפך למשורר. דרך כתיבה הוא רכש חברים, בטחון ודרך חיים. הוא התפתח להיות יזם הייטק, אמן ומרצה.
השירים שהפכו אותו לאדם יצירתי לקחו אותו לכל המקומות הללו.
והנה נסגר המעגל, המשורר חוזר אל ילדותו, אל הרגע המכונן בו עמד מול הכיתה, והפעם הוא מנסה להגיד שוב, ביתר כוונה: תודה. תודה לאמא ולאבא שרכשו עבורי את ספר השירה הראשון. תודה לחיים נחמן ביאליק על ששיריו היו הראשונים שלקחו אותי אל מחוזות עלומים, נפלאים, מאתגרים, מהם תמיד שבתי קצת אחר.
תודה לעולם השירה שיכול לשנות את חייו של אדם - לתת לו כלי ביטוי, להפוך אותו לאדם יצירתי, מגוון, תורם, חושב - אם רק יידעו הוריו להראות לו את התחלת הדרך.
מי אני
ערן שפי. את ילדותי ביליתי בסיני. למדתי באילת וטבלתי בחופים הנפלאים.
בגרתי בבת ים, הייתי חניך ומדריך בחוגי הסיירות ע״ש אורי מיימון במשך שנים רבות.
למדתי צילום ומולטימדיה ב״בצלאל״.
הייתי יזם שותף בחברת הייטק בשם דפנסופט, אשר פועלת עד היום ביוקנעם.
גרתי שנה וחצי בנהלל, שם כתבתי את רוב שירי הספר.
אני מלמד אמנות, עיצוב וחשיבה יצירתית, ופועל כאמן בתחומי התקשורת החזותית והספרות.
הוצאתי לאור מספר ספרים לבוגרים ולילדים.
אני נשוי לזוהר, אבא לרועי ושחר. אנחנו גרים במקום נפלא בשם מצפה רמון.
