שיר שהוא חלום. ניק קייב מתאר אישה מפלצת אם ואהובה. היא אשת עכביש לוכדת, מוקפת בטבעות קורים, רוחפת מעל העיר. הוא חסר אונים מול דמותה החזקה. הוא מנסה להתנגד אבל הוא חלש ועילג מול כוחה. הוא פצוע ולקראת הרס עצמי. כל הדיו שהוא משפריץ לא מגרש אותה. מעכבישה היא הופכת לדמות חסרת עיניים, למדוזה, לפם פטאל. ואז, פתאום, מסתבר שהיא בכלל במיטתו, יחד עם ילדיו, והיא רוחפת מעליהם, יוצאת אל המסדרון ושואלת ברגע האחרון לפני שהיא נעלמת: אתה עדיין כאן? מי היא אותה אחת? כרגיל, נוכל רק לשער או לחלום.

כמו בשיר נערה בענבר ניק קייב מתאר אישה שנוכחת ועוזבת, סובבת רוחפת בחדרו ובמסדרון. היא אם והיא נוכחת, אבל היא גם מתרחקת לעד. בנערה בענבר הסיבוב הוא מוטיב מרכזי, וגם כאן, והפעם בדרך חלומית יותר, בעזרת קורי העכביש וטבעותיו של שבתאי.

טבעותיו של שבתאי

תלוי בהיפוך, תוכך מופנה אל העולם בכל שמיניותייך
אתה כאותו קור-משפך
כאותו זבוב שחור על התקרה
רזה, מתניך הלבנים גבוהים בשמים
וחתך שמנוני ושחור זוחל לאחור לאורך השטיח לרמוס את הכל
פרווה רטובה ושחורה אל מול השמש השוקעת
מעל החנויות והמכוניות וההמון שבעיר

וזה הרגע, זה בדיוק המקום בו נועדה להיות
זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא
וזה הרגע, זה בדיוק איפה שהיא נועדה להיות
זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא

עיניה שמביטות עלי מבעד לגשם השיער
שני חורים עגולים דרכם משתחל האויר ומזדרז
גופה, קר כירח, רוחף כמדוזה
ואני נושם עמוק, ואני שם ואני גם לא
ואני משפריץ דיו על הסדינים אבל היא נשארת, לא מוסברת
או אולי אני עילג מידי בשביל לשתות ולבלוע מחדש את הכאב
חשבתי שהעבדות עברה
איך זה שעברה אם הרימה את ראשה המכוער שוב?

וזה הרגע, זה בדיוק המקום בו נועדה להיות
זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא
וזה הרגע, זה בדיוק איפה שהיא נועדה להיות
זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא

וזה הרגע, זה בדיוק המקום בו נועדה להיות
זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא
וזה הרגע, זה בדיוק איפה שהיא נועדה להיות
אז זה מה שהיא עושה, זה מה שהיא

ועכשיו היא מקפצת במוחה הנתרני
פוסעת מעל לערימה של ילדים ישנים
נעלמת מעלה, סובבת את דרכה החוצה שוב
למעלה והרחק היא יוצאת, למעלה והרחק מהמיטה
למעלה והרחק מהמיטה, במורד המסדרון, שם היא עוצרת לרגע, פונה ואומרת
"אתה עדיין כאן?"
ואז, בגבהים, נדה כחלומו של ילד מטבעותיו של שבתאי

Rings of Saturn

Upside down and inside out and on all eights
You're like a funnel-web
Like a black fly on the ceiling
Skinny, white haunches high in the sky
And a black oily gash crawling backwards across the carpet to smash all over everything
Wet, black fur against the sun going down
Over the shops and the cars and the crowds in the town

And this is the moment, this is exactly where she is born to be
Now this is what she does and this is what she is
And this is the moment, this is exactly where she is born to be
This is what she does and this is what she is

Her eyes that look at me through a rainy hair
Two round holes where the air buckles and rushes in
Her body, moon blue, was a jellyfish
And I'm breathing deep and I'm there and I'm also not there
And spurting ink over the sheets but she remains, completely unexplained
Or maybe I'm just too tongue-tied to drink it up and swallow back the pain
I thought slavery had been abolished
How come it's gone and reared its ugly head again?

And this is the moment, this is exactly what she is born to be
And this is what she does and this is what she is
And this is the moment, this is exactly what she is born to be
This is what she is and this is what she does

And this is the moment, this is exactly what she is born to be
And this is what she does and this is what she is
And this is the moment, this is exactly what she is born to be
Then this is what she does and this is what she is

And now she's jumping up with her leaping brain
Stepping over heaps of sleeping children
Disappearing and further up and spinning out again
Up and further up she goes, up and out of the bed
Up and out of the bed and down the hall where she stops for moment and turns and says
"Are you still here?"
And then reaches high and dangles herself like a child's dream from the rings of Saturn